קרן מתחננת בפני אתי ואורטל

קרן אינה רגועה כשלא אוהבים אותה. למרות שבמוצ"ש זִמרה לעצמה "הכל צ'יפס, קרן, הכל צ'יפס" - מתברר שזה ממש לא כך. קרן עד כדי כך לא הייתה שלווה ורגועה למראה אתי, אורטל ודניאל שיושבות וצוחקות יחד ומפטפטות, שלמרות שאמרה באחד הימים, שהיא ממש לא רוצה להיות קרובה לאתי, שלא יגידו שהיא כמוה - אתמול קראה לאתי לשיחה וישבה איתה בחצר הבנים והתחננה לאתי שתשלים איתם.
המצלמה עברה אליהם, כשהיו באמצע השיחה:

קרן : "יש פה אהבה אמיתית. זה לא קורה עם כל אחת. אני באמת יכולה ומוכנה לשים הכל בצד ולהגיע למקום הזה, שאני אוהבת אותך".
אתי : "גם אני אוהבת אותך".
קרן : "אמרתי - אנחנו לא יכולות להמשיך ככה. תמיד אנחנו יכולות לאהוב אחת את השניה. תראי את הכעס מה זה עושה לנו; אני לא אכלתי שלושה ימים, לא ישנתי, לא יכולתי לעשות פיפי. אני לא יכולה לחשוב שאת שונאת אותי...
אתי : "הייתי קרובה לשנוא אותך, אבל פחדתי".
קרן : "אמרתי לעצמי ; 'קרן, תתאפסי על עצמך' - אני לא יכולה ככה. אני לעולם לא אשנא אותך, למרות שמנסים לסכסך".
אתי : "ברור שמנסים".
קרן : "אמרתי לך גם כשהיינו שלישיה את, אני וליהי"...
אתי : "אמרתי ליוני היום, שיש לי תחושת אכזבה. לא בא לי עליה. לא בא לי להיות פה. כל כך אהבנו, אנחנו עשינו את האור...אמרתי לך בואי נמשיך לעשות צחוקים, אמרנו שנחזור, אבל את פתאום: ''ענבר, בואי לפה'. אין לי שום דבר נגד ענבר, אבל אחרי מה שעשתה לאיילת... איילת רעדה לי בידיים אתמול..."

והמצלמה עברה משם ולאחר זמן מה המצלמה הראתה אותן מסיימות את השיחה בחיבוק. 

מי שנראתה מודאגת בחצר מהשיחה המתרחשת בין קרן לאתי - זאת ענבר.
ענבר השליכה את הדאגה שלה על ליהי והיא שאלה אותה : "זה יפריע לך, אם קרן ואתי יתקרבו?"
וליהי ענתה : "לא. אבל אני פוחדת שקרן תיפגע ממנה שוב".

וקרן המשיכה ליעד הבא. לאחר זמן מה קראה לאורטל לשיחה וישבה איתה בשיחה בחצר הבנים.

קרן התחילה בשיחה ושאלה את אורטל למה היא כועסת עליה.
אורטל : "כעסתי עלייך ואני עדיין כועסת עלייך. מה שהכעיס אותך שאני לא הלכתי אחרייך".
קרן בתמיהה : "מי הולך אחריי?"
קרן : "אני לא שונאת אותך. אני העמדתי אותך להדחה, כי פשוט אני לא מחוברת אלייך. אני לא יודעת מי את".
אורטל : "כמו שעשית עליהום על בנות אחרות, עכשיו את עושה את זה עלי".
קרן : "זה מה שאת חושבת?"
אורטל : "כן".
קרן : "חבל לי בשבילי שזה מה שאת חושבת עלי, אבל אני לא חושבת שמגיע לי שתשנאי אותי".
אורטל : "אני לא שונאת אותך, אבל אני כועסת עלייך על דברים שאת עושה פה".
קרן בפנים מתחננות : "אין לי טינה אלייך, אבל אני באמת לא הסתתי נגדך..."
אורטל : "אני מתפלאה עלייך".
קרן : "היה קטע שדיברת עם איתן ואמרו שהתנשקתם ואמרתי שאני לא אתן..... ובקשר לליז ... " כאן שוב קרן מספרת שהיא הגנה על ליז...
אורטל : "די, נו, תפסיקי..."
קרן : "יש הרבה דברים שאני לא יכולה לספר..."
אורטל : "אני רואה דברים. רת יכולה לפתוח כל דבר..."
קרן : "לא בשביל זה רציתי לשבת איתך. העמדתי אותך להדחה לא מתוך שנאה".
אורטל : "ואת בחרת לבד או גרמת לעוד אנשים לבחור בי להדחה?"
קרן : "עד הרגע האחרון לא ידעתי מה אני בוחרת. ידעתי רק מה ליהי בוחרת. את ההחלטה הסופית לא ידעתי..."
אורטל : "אני לא חושבת".
קרן (ביֵאוש) : "טוב, תחשבי מה שאת רוצה". ושוב המשיכה לנסות לשכנע את רוטל שאין לה דבר נגדה.
אורטל : "תאמיני לי שבנות שרצו להתקרב אלי עשו את זה בלי בעיה. לדעתי, רק בגלל שאני לא הלכתי אחרייך, התרחקת. את סכסכת ביני לבין אתי. כשאתי הרגישה לא טוב , את וליהי לא נתתם לי להתקרב אליה".
וקרן ניסתה להסביר מה היה אז.
אורטל : "זה מליון ואחד דברים. גם במשימה הרחקתם אותי מאתי וסתמתי את הפה. ובמשימה כשהתקלחתי עם ליהי - השתגעת שליהי לא איתך והיא מתקרבת אליי".
קרן : "אני אומרת לך - מה שהיה באותו יום לא היה קשור לזה".
אורטל בחוסר אמון : "אוי, באמת, קרן".
קרן נכנסת ללחץ : "טוב, אני רואה שאת לא רוצה לזוז מדעתך" והמשיכה בהתפתלויות ותחנונים: "אם אני יכולה להניח את הדברים בצד, אז גם את יכולה. גם אני יודעת עלייך הרבה דברים"
אורטל : "אז תגידי אותם".
קרן ממשיכה להתחנן : "בחרתי בך, כי לא התחברתי אלייך, אבל אני לא שונאת אותך. רשמתי את השם שלך ואני יודעת שאת גם לא תלכי".
אורטל : "אנחנו לא יודעים כלום".
קרן : "אני מרגישה שלא תלכי מפה ותהיי בגמר".
אורטל : "כל האגרסיות שלי עכשיו זה בגלל כל הכעס שלי, זה בגללך".
קרן : "אני מאמינה שיום אחד שנתנקה מהדברים אנחנו נהיה חברות. אם הגיע מצב שאני מדברת על זה עם איריס (הפסיכולגית), זה כי אני לא שונאת אותך, ואני לא רוצה שתשנאי אותי".
אורטל : "גם אני לא רוצה. את חושבת שכיף לי המצב הזה בבית?"
אורטל : "את רצית להעיף אותי. זה השלב הבא שלך".
קרן : "אני תכננתי?!"
אורטל : "כן".
קרן : "למה - מי אני?!" ..."אני לא רוצה להעיף אותך מפה. אמרתי שאני חושבת שתגיעי לגמר ושמגיע לך להגיע לגמר".
אורטל : "דברי אתי בגובה העיניים. תגידי מה שיש לך להגיד".
קרן : "אני לא יכולה להגיד.....אף פעם לא אמרתי שאני שונאת אותך. אמרתי שאני לא מכירה אותך".
אורטל : "אמרת עלי דברים אחרים".
קרן : "לא".
קרן ממשיכה בתחנונים והתרפסות : "אני יושבת כרגע מולך ואומרת לך שאני לא שונאת אותך. יש דברים שאני בוחרת לא להגיד אותם ואני מניחה אותם מאחורי. אני לא תמיד הבנתי מאיפה את פועלת".
אורטל : "אני עדיין לא פעלתי בשום מקום".
קרן : "יש ימים שאת אומרת לי בוקר טוב ויש ימים שלא".
אורטל : "כי אני שומעת דברים. אנשים אומרים דברים..."
קרן : "גם לי אנשים אומרים דברים ואני אומרת - רגע, רגע, אני לא מכירה אותה".
אורטל : "יש דברים שראיתי בעיניים".
קרן : "אני, אתי וליהי עשינו הרבה דברים בתור שלישייה שלא היו טובים".
אורטל : "אני מסתכלת עלייך ואני מגיעה למסקנות ולא יכולה לסלוח".
קרן : "... גם לי נאמרו דברים. חייכתי אלייך ממקום לא צבוע..."
אורטל : "את יכולה להגיד לי 70 פעם 'שמעתי עלייך דברים', וזה לא ישנה לי דבר".
קרן שוב מנסה לשכנע : "היה לי כיף איתך בהתחלה. המחיה איתך בבית אף פעם לא עשתה לי רע..."
אורטל : "היא לא יכולה לעשות רע, כי אני לא עושה רע".
קרן : "מה שאני יכולה להגיד שלא משנה מה עשית ומה אמרת - לא טוב לי לחות ככה בבית".
וקרן ממשיכה להתחנף : "כיף לי לשתות איתך קפה, כיף לי שאת שרה, כיף לי שאת בבית..."  (ואני שואלת : האמנם?!)
אורטל : "אני שמחה לשמוע".
קרן (בחיוך) : "גם אני".
אורטל : "אני שמחה לשמוע מה שאת אומרת. אני לא רוצה שתוכיחי שום דבר ואני מקווה שמה ששמעתי עלייך ומה שראיתי - ישתנה".
קרן : "גם אני".
ואז קרן קמה מאושרת ושאלה : "אפשר נשיקה קטנה?" וקמה וחיבקה את אורטל ונישקה אותה...

יותר מאוחר : דניאל, אורטל ואתי ישבו במקלחת : אורטל ודניאל היו באמבטיה ואתי ישבת לידם, ואתי ואורטל סיפרו על השיחות שקרן ערכה איתן.
אורטל : "לדעתי היא עשתה טעות. היא הבינה שהיא לא משיגה ככה דברים. יכול להיות שהפסיכולוגית אמרה לדבר איתנו או איתן".
ואתי אמרה : "אני אגיד לה בוקר טוב, אני אדבר איתה, אבל אני לא אספר לה דברים..." והן המשיכו לדבר בנושא ואז לפתע קרן הגיעה למקלחת ושאלה אותן מה הן רוצות שהיא תבשל לצהריים...

קרן זקוקה נואשות שיאהבו אותה. כשיש כאלה שמתרחקות ממנה היא נכנסת לחוסר מנוחה ועושה הכל, כמעט עד השפלה עצמית, כדי שיאהבו אותה ויחזרו להיות חברות שלה.
על פניו נראה שההתנהגות הזו של קרן מצביעה על קווים נרקסיסטיים. היא זקוקה לשליטה על המצב בבית ויש לה צורך גדול באהבה מהסביבה. "לא מגיע לי שתשנאי אותי..." הצורך הנואש באהבה  - נובע, למעשה, מחוסר ביטחון עצמי וזה משתקף בשיחות האלה עם אורטל ואתי.