ליהי לא רוצה -כן רוצה - לא רוצה- ועכשיו רוצה מאוד את בן. היא הביעה סלידה בתחילה מבן, אמרה לקרן שהנשיקות שלו לא משהו ושהוא צריך ללמוד לנשק. זה בלט לעין שההתקרבות שלה אליו נבעה מהרצון להמשיך לשרוד במשחק.
כשגב נכנס לווילה ליהי בהתנהגותה הראתה לנו כמה היא "אוהבת" את בן, ומיד גילתה לחברותיה שגב עושה לה את זה.
בן שראה את ליהי באותו ערב שוכבת במיטה, כשחברותיה לידה, בא להתעניין מה קרה ונישק אותה, הרגיש את הרתיעה שלו ממנה. ליהי אמרה אח"כ לבנות, שהיא לא יכולה לסבול את זה שהוא מתקרב אליה.
למחרת ליהי שוחחה עם בן ואמרה שההתרחקות שלה ממנו אינה בגלל גב :
"זה לא בגלל גב, זה היה יכול לקרות גם אם היה נכנס כבש"... ובן שאל אותה "את משווה אותי לכבש?"...
בסבב הדייטים של הבנות עם גב, ליהי הגיעה לחדר, כשחיוך גדול מרוח על פניה, אך השיחה לא ממש זרמה שם ביניהם, הוא דיבר אותה על הקידומת של אזור החיוג שבו היא גרה, וליהי אמרה לגב "תזרים את השיחה".
ליהי, "בחושיה המחודדים", הבינה, שגֵב לא ממש בעניין שלה ועשתה תפנית חדה שוב כלפי בן. "האהבה" לבן לפתע הציפה אותה והיא התחילה לנסות להתקרב שוב אל בן.
אחיו התאום של בן, שנכנס השבוע לווילה לרגל יום הולדתם, ניסה בכל דרך אפשרית לרמוז לבן שהוא צריך להתרחק מליהי, ושהתדמית שלו נפגעת מהסיפור הזה ביניהם. בן , כמו שאנחנו שומעים ממנו כל הזמן, לא יודע להחליט בין "הרציונל" וה"רגש" - "הרגש" אומר לו "ליהי" , הרציונל אמר לו "עדי".
בשבוע הבא יש הדחה וליהי משקשקת. היא זקוקה מאוד לבן, כדי להמשיך לשרוד והיא לא מניחה לו. היא כרוכה אחריו, יוזמת אתו שיחות וממש מתרפסת לפניו. התנודות הרגשיות של ליהי מבחינת "אוהבת" - "לא אוהבת" את בן הן כל כך חדות, שגם אם היינו רוצים לתת לה איזה שהוא קרדיט, שאולי יש שם איזה שהוא רגש אמיתי שלה כלפיו ולא רק אסטרטגיה על מנת לשרוד במשחק, הדבר אינו מתאפשר.
אתמול המצלמה עברה אל ליהי ובן שישבו בחצר הבנים משוחחים, כשליהי מנסה לשכנע את בן שהיא ממש מרגישה אליו.
ליהי : "כאילו אתה עדיין לא מבין מה קרה לי..."
בן : הכאפה שקיבלתי זה בפנים..."
בן : "אני קשוח, כי אני מבולבל..., לא אני לא מבולבל..." (בן לא יודע להחליט - אם הוא מבולבל או לא מבולבל...)
ליהי : "בן, אני הכי כזאת. אני פשוט לא יכולה להסביר לך מה הולך לי בפנים".
בן : "ולי קשה להאמין...זה תהליך..." והוא אמר לה אחרי מה שקרה הוא מתקשה להאמין לה.
ליהי : "מקווה שאני אהיה פה כדי להוכיח לך..." (ליהי בעצם מגלה את מטרתה בשיחה הזו...)
בן : "גם אם לא פה...זה תהליך. פה אותי לא מעניין..."
ליהי : "קשה לי לראות אותך ולא לתפוס אותך".
בן : "גם לי, זה לא שאני לא מרגיש ולא רוצה, אבל זה הפחד, האמון, הפחד להיכנס לזה עוד פעם למה שהיה מקודם, אני אוהב את המצב שאני נמצא בו עכשיו ואת המצב שהייתי בו לפני שהייתי איתך. אני אוהב את הבן שיודע מה להרגיש, מה להגיד, אני - בגדול. זה נגמר, תוציאי את זה מהמשוואה. זהו ! הבן שאני מכיר זה בן, שבחורה שלא מרגישה אותו מספיק ומבולבלת - זאת בחורה שאני לא רוצה אותה. אני קם והולך"..
וליהי ממשיכה להתחנן : "בן, אתה משהו שאני מרגישה אליו. אני לא מסוגלת להיות פה ולא להיות איתך. מבחינת הלב מאוד קשה לי".
בן : "גם לי קשה. ומה שנראה לי הכי נכון זה שתדעי את זה שאני מרגיש, את לא לבד, פשוט קשה לי...או שזה יעבור יום-יומיים ואני כן אפתח ואני אתן לזה הזדמנות אמיתית...או שלא..." (בן מתחיל להראות סימני שבירה?! בטח נוי, אחיו, תלש את שערותיו לשמע דברים אלה...)
בן המשיך: "יכול להיות שאני אפתח, זה צריך להיות הכי לאט, הכי טבעי. אני מרגיש, אבל אני צריך את הזמן שלי להרגיש, והכי טוב שזה לא יקרה פה".
ליהי תוך הנמכת הקול: "לי זה לא קשה, כי אני יודעת מה אני רוצה..."
בן : "לי קשה, כי כולם רואים, כולם מכירים...אני חושב על דברים הכי מפגרים...אני חושב שכל החיים זה לא יקרה לי, שאני אומר שאם לא יהיה לי אמון בבחורה, אני קם והולך... ואמרתי פה לפני כולם, שאני בן שיודע מי הוא ובחורה צריכה לרצות אותו בלי ספקות כמו שלי היה איתך..."
ליהי : "בחוץ בכלל לא היו לי ספקות..."
בן : "פה - זה קשה לי ואני לא חושב שנגיע למה שניסינו להגיע, ובחוץ - אם מה שאני מרגיש כרגע ימשיך, אז אני כן רוצה..."
המצלמה עברה משם ושוב חזרה אליהם לאחר דקות ספורות.
בן : "אני לא כועס עלייך, אני כועס על עצמי שלא קמתי והלכתי..."
ובן סיפר על החברות שהיו לו...והמצלמה שוב עברה למקום אחר ושוב חזרה אליהם. מסע התחנונים של ליהי נמשך.
בן : "אם המחסומים שלי לאט לאט ירדו, אז אולי פעם בחיים שלי אולי משהו טוב ילך בינינו. זה קרה הכי עקום בינינו, אבל אולי משהו יעבוד, לא יודע להגיד לך, אז שוב פעם - זה לא שאני לא רוצה, אבל קצת קשה לי , יכול להיות שזה ילך יותר לאט...כי אני קשה לי עם התהליך הזה שאני עובר פה...."
והשיחה המשיכה וליהי שמה את ידה על ידו, ליטפה אותו , הראתה עצב רב והמשיכה להתרפס.
בן : "אני פה. יש לנו זמן. תפסיקי לאכול את עצמך. על מה את אוכלת את עצמך?
ליהי : "על זה שאיבדתי אותך..."
בן : "זה קורה בחיים. שוב פעם - אולי זה לטובה".
ליהי : "מבחינתי זה לא לטובה, אולי לך זה לטובה" (ואתי הייתה אומרת "ב-רו -ר"...)
בן : "זה מה שאמרתי - יכול להיות שלי מה שקרה פה יוביל אותי לאיך שאני צריך להתנהג וזה יכול להיות מושלם - אני לא יודע, אבל יכול להיות שזה גם יגרום לכך שזה יעבוד בינינו...הסטירה הזו שחטפתי יכול להיות שיגרום שזה לא יעבוד בינינו ויכול להיות שזה יגרום שזה יעבוד בינינו, אנחנו לא יודעים את זה..." (מצד אחד- בן עוד זוכר מה אחיו נוי טפטף באוזניו ערב קודם, אך מצד שני הוא עדיין רוצה... באותה נשימה אומר דבר והיפוכו...)
ליהי : "אני אוכלת את עצמי כל פעם מחדש".
בן : "אל תאכלי. קרה מה שקרה. אולי הכל לטובה".
ליהי בחרדה גלויה : "אתה עדיין רוצה שאני אלך? " ( הפחד מההדחה אוכל את ליהי...)
בן : "לא".
ליהי : "בכנות?"
בן : אני לא רוצה שתלכי, כי אני לומד מכל התהליך הזה..."
וליהי מחזקת את אחיזתה בידו של בן...
בן : "אם עד עכשיו שאני שומר עלייך... שאני שומר אותך לי שאת לא הולכת...עכשיו נוסף הסטירה הזו בגלל מה שקרה, אני לא ארשה לעצמי להגן עלייך כמו קודם שהרגשתי... ועכשיו אין לי את הזכות כל עוד אני לא שלם ב - 100% שאנחנו לא במקום שהייתי רוצה, כי אני לא יודע ב - 100%...כל מה שקרה , זה לא ייראה טוב. אני חושב שמספיק שחברים שלי רואים מה אני מרגיש, בשביל לשמור עלייך ולרצות שתהיי פה - אם זה מספיק..." (בן שוב נזכר בדבריו של אחיו...)
ליהי מתחילה להזיל דמעות ולפתע מתנפלת על בן בחיבוק עז, שלב התחנונים עלה מדרגה...
ליהי : "קשה לי".
בן : "מה קשה לך?"
והחיבוק מתהדק והדמעות זולגות, ובן מנשק אותה במצח... והמצלמה עברה משם, והותירה אותנו סקרנים : האם ליהי הכניעה סופית את בן ? האם השיגה את מבוקשה ?!
יותר מאוחר ניתן היה להבין שבן לא נכנע סופית וכנראה השאיר את הדברים פתוחים. ליהי חרדה מאוד מההדחה הקרובה, חרדה מאוד גם שבן ייצור קשר עם אחת מן הבנות החדשת, שנכנסו שלשום לווילה. היא כרוכה אחריו לכל מקום שהוא הולך, צופה בו מתוך הבית, כשהוא מדבר עם מישהי מן הבנות החדשות. ליהי שומרת על בן שמירה אישית לוחצת.
כל ההתנהגות הזו של ליהי מורידה לה נקודות רבות בעיני הצופים וגם בן מתגלה כאדם שאינו יודע מה שהוא רוצה, וכמו שאחיו אמר לו כמעט מפורשות - הסיפור הזה עם ליהי פוגע בתדמיתו בחוץ.
אז מה יהיה בשבוע הבא ? האם ליהי תועמד להדחה? האם בן ייכנע למסע הלחצים שלה ושוב יגן עליה ויגרום לכך שהיא תישאר בווילה, או שמא יהיה לו האומץ להשתחרר ממנה סופית ולפתוח בפניו אפשרויות חדשות ?
מה אתם אומרים ? באיזה צעד ינקוט בן ?
כשגב נכנס לווילה ליהי בהתנהגותה הראתה לנו כמה היא "אוהבת" את בן, ומיד גילתה לחברותיה שגב עושה לה את זה.
בן שראה את ליהי באותו ערב שוכבת במיטה, כשחברותיה לידה, בא להתעניין מה קרה ונישק אותה, הרגיש את הרתיעה שלו ממנה. ליהי אמרה אח"כ לבנות, שהיא לא יכולה לסבול את זה שהוא מתקרב אליה.
למחרת ליהי שוחחה עם בן ואמרה שההתרחקות שלה ממנו אינה בגלל גב :
"זה לא בגלל גב, זה היה יכול לקרות גם אם היה נכנס כבש"... ובן שאל אותה "את משווה אותי לכבש?"...
בסבב הדייטים של הבנות עם גב, ליהי הגיעה לחדר, כשחיוך גדול מרוח על פניה, אך השיחה לא ממש זרמה שם ביניהם, הוא דיבר אותה על הקידומת של אזור החיוג שבו היא גרה, וליהי אמרה לגב "תזרים את השיחה".
ליהי, "בחושיה המחודדים", הבינה, שגֵב לא ממש בעניין שלה ועשתה תפנית חדה שוב כלפי בן. "האהבה" לבן לפתע הציפה אותה והיא התחילה לנסות להתקרב שוב אל בן.
אחיו התאום של בן, שנכנס השבוע לווילה לרגל יום הולדתם, ניסה בכל דרך אפשרית לרמוז לבן שהוא צריך להתרחק מליהי, ושהתדמית שלו נפגעת מהסיפור הזה ביניהם. בן , כמו שאנחנו שומעים ממנו כל הזמן, לא יודע להחליט בין "הרציונל" וה"רגש" - "הרגש" אומר לו "ליהי" , הרציונל אמר לו "עדי".
בשבוע הבא יש הדחה וליהי משקשקת. היא זקוקה מאוד לבן, כדי להמשיך לשרוד והיא לא מניחה לו. היא כרוכה אחריו, יוזמת אתו שיחות וממש מתרפסת לפניו. התנודות הרגשיות של ליהי מבחינת "אוהבת" - "לא אוהבת" את בן הן כל כך חדות, שגם אם היינו רוצים לתת לה איזה שהוא קרדיט, שאולי יש שם איזה שהוא רגש אמיתי שלה כלפיו ולא רק אסטרטגיה על מנת לשרוד במשחק, הדבר אינו מתאפשר.
אתמול המצלמה עברה אל ליהי ובן שישבו בחצר הבנים משוחחים, כשליהי מנסה לשכנע את בן שהיא ממש מרגישה אליו.
ליהי : "כאילו אתה עדיין לא מבין מה קרה לי..."
בן : הכאפה שקיבלתי זה בפנים..."
בן : "אני קשוח, כי אני מבולבל..., לא אני לא מבולבל..." (בן לא יודע להחליט - אם הוא מבולבל או לא מבולבל...)
ליהי : "בן, אני הכי כזאת. אני פשוט לא יכולה להסביר לך מה הולך לי בפנים".
בן : "ולי קשה להאמין...זה תהליך..." והוא אמר לה אחרי מה שקרה הוא מתקשה להאמין לה.
ליהי : "מקווה שאני אהיה פה כדי להוכיח לך..." (ליהי בעצם מגלה את מטרתה בשיחה הזו...)
בן : "גם אם לא פה...זה תהליך. פה אותי לא מעניין..."
ליהי : "קשה לי לראות אותך ולא לתפוס אותך".
בן : "גם לי, זה לא שאני לא מרגיש ולא רוצה, אבל זה הפחד, האמון, הפחד להיכנס לזה עוד פעם למה שהיה מקודם, אני אוהב את המצב שאני נמצא בו עכשיו ואת המצב שהייתי בו לפני שהייתי איתך. אני אוהב את הבן שיודע מה להרגיש, מה להגיד, אני - בגדול. זה נגמר, תוציאי את זה מהמשוואה. זהו ! הבן שאני מכיר זה בן, שבחורה שלא מרגישה אותו מספיק ומבולבלת - זאת בחורה שאני לא רוצה אותה. אני קם והולך"..
וליהי ממשיכה להתחנן : "בן, אתה משהו שאני מרגישה אליו. אני לא מסוגלת להיות פה ולא להיות איתך. מבחינת הלב מאוד קשה לי".
בן : "גם לי קשה. ומה שנראה לי הכי נכון זה שתדעי את זה שאני מרגיש, את לא לבד, פשוט קשה לי...או שזה יעבור יום-יומיים ואני כן אפתח ואני אתן לזה הזדמנות אמיתית...או שלא..." (בן מתחיל להראות סימני שבירה?! בטח נוי, אחיו, תלש את שערותיו לשמע דברים אלה...)
בן המשיך: "יכול להיות שאני אפתח, זה צריך להיות הכי לאט, הכי טבעי. אני מרגיש, אבל אני צריך את הזמן שלי להרגיש, והכי טוב שזה לא יקרה פה".
ליהי תוך הנמכת הקול: "לי זה לא קשה, כי אני יודעת מה אני רוצה..."
בן : "לי קשה, כי כולם רואים, כולם מכירים...אני חושב על דברים הכי מפגרים...אני חושב שכל החיים זה לא יקרה לי, שאני אומר שאם לא יהיה לי אמון בבחורה, אני קם והולך... ואמרתי פה לפני כולם, שאני בן שיודע מי הוא ובחורה צריכה לרצות אותו בלי ספקות כמו שלי היה איתך..."
ליהי : "בחוץ בכלל לא היו לי ספקות..."
בן : "פה - זה קשה לי ואני לא חושב שנגיע למה שניסינו להגיע, ובחוץ - אם מה שאני מרגיש כרגע ימשיך, אז אני כן רוצה..."
המצלמה עברה משם ושוב חזרה אליהם לאחר דקות ספורות.
בן : "אני לא כועס עלייך, אני כועס על עצמי שלא קמתי והלכתי..."
ובן סיפר על החברות שהיו לו...והמצלמה שוב עברה למקום אחר ושוב חזרה אליהם. מסע התחנונים של ליהי נמשך.
בן : "אם המחסומים שלי לאט לאט ירדו, אז אולי פעם בחיים שלי אולי משהו טוב ילך בינינו. זה קרה הכי עקום בינינו, אבל אולי משהו יעבוד, לא יודע להגיד לך, אז שוב פעם - זה לא שאני לא רוצה, אבל קצת קשה לי , יכול להיות שזה ילך יותר לאט...כי אני קשה לי עם התהליך הזה שאני עובר פה...."
והשיחה המשיכה וליהי שמה את ידה על ידו, ליטפה אותו , הראתה עצב רב והמשיכה להתרפס.
בן : "אני פה. יש לנו זמן. תפסיקי לאכול את עצמך. על מה את אוכלת את עצמך?
ליהי : "על זה שאיבדתי אותך..."
בן : "זה קורה בחיים. שוב פעם - אולי זה לטובה".
ליהי : "מבחינתי זה לא לטובה, אולי לך זה לטובה" (ואתי הייתה אומרת "ב-רו -ר"...)
בן : "זה מה שאמרתי - יכול להיות שלי מה שקרה פה יוביל אותי לאיך שאני צריך להתנהג וזה יכול להיות מושלם - אני לא יודע, אבל יכול להיות שזה גם יגרום לכך שזה יעבוד בינינו...הסטירה הזו שחטפתי יכול להיות שיגרום שזה לא יעבוד בינינו ויכול להיות שזה יגרום שזה יעבוד בינינו, אנחנו לא יודעים את זה..." (מצד אחד- בן עוד זוכר מה אחיו נוי טפטף באוזניו ערב קודם, אך מצד שני הוא עדיין רוצה... באותה נשימה אומר דבר והיפוכו...)
ליהי : "אני אוכלת את עצמי כל פעם מחדש".
בן : "אל תאכלי. קרה מה שקרה. אולי הכל לטובה".
ליהי בחרדה גלויה : "אתה עדיין רוצה שאני אלך? " ( הפחד מההדחה אוכל את ליהי...)
בן : "לא".
ליהי : "בכנות?"
בן : אני לא רוצה שתלכי, כי אני לומד מכל התהליך הזה..."
וליהי מחזקת את אחיזתה בידו של בן...
בן : "אם עד עכשיו שאני שומר עלייך... שאני שומר אותך לי שאת לא הולכת...עכשיו נוסף הסטירה הזו בגלל מה שקרה, אני לא ארשה לעצמי להגן עלייך כמו קודם שהרגשתי... ועכשיו אין לי את הזכות כל עוד אני לא שלם ב - 100% שאנחנו לא במקום שהייתי רוצה, כי אני לא יודע ב - 100%...כל מה שקרה , זה לא ייראה טוב. אני חושב שמספיק שחברים שלי רואים מה אני מרגיש, בשביל לשמור עלייך ולרצות שתהיי פה - אם זה מספיק..." (בן שוב נזכר בדבריו של אחיו...)
ליהי מתחילה להזיל דמעות ולפתע מתנפלת על בן בחיבוק עז, שלב התחנונים עלה מדרגה...
ליהי : "קשה לי".
בן : "מה קשה לך?"
והחיבוק מתהדק והדמעות זולגות, ובן מנשק אותה במצח... והמצלמה עברה משם, והותירה אותנו סקרנים : האם ליהי הכניעה סופית את בן ? האם השיגה את מבוקשה ?!
יותר מאוחר ניתן היה להבין שבן לא נכנע סופית וכנראה השאיר את הדברים פתוחים. ליהי חרדה מאוד מההדחה הקרובה, חרדה מאוד גם שבן ייצור קשר עם אחת מן הבנות החדשת, שנכנסו שלשום לווילה. היא כרוכה אחריו לכל מקום שהוא הולך, צופה בו מתוך הבית, כשהוא מדבר עם מישהי מן הבנות החדשות. ליהי שומרת על בן שמירה אישית לוחצת.
כל ההתנהגות הזו של ליהי מורידה לה נקודות רבות בעיני הצופים וגם בן מתגלה כאדם שאינו יודע מה שהוא רוצה, וכמו שאחיו אמר לו כמעט מפורשות - הסיפור הזה עם ליהי פוגע בתדמיתו בחוץ.
אז מה יהיה בשבוע הבא ? האם ליהי תועמד להדחה? האם בן ייכנע למסע הלחצים שלה ושוב יגן עליה ויגרום לכך שהיא תישאר בווילה, או שמא יהיה לו האומץ להשתחרר ממנה סופית ולפתוח בפניו אפשרויות חדשות ?
מה אתם אומרים ? באיזה צעד ינקוט בן ?
עצוב בשביל ליהי שהיא עושה הכל כדי שבן ישאיר אותה בווילה. אין לה כבוד עצמי. כולנו ראינו את זה שהיא סלדה ממנו ועכשיו היא מתחננת שיהיה איתה, כדי שיציל אותה שוב מהדחה.
השבמחקאורטל הכי אמיתית בווילה,היא חייבת לזכות במיליון.
השבמחקפעם סמרטוט תמיד סמרטוט. חבל שהאסימון יפול לו רק אחרי שיצא מהוילה.
השבמחק